חודש האישה במושבה
במסגרת חודש האישה במושבה תשפ״ה – מזכרת בתיה מצדיעה לגיבורות המקומיות 🎖️
אדר הכהן – גיבורה בעורף!
אדר, בת 35, נשואה +4, גדלה ברמת גן למשפחה חמה ותומכת, השנייה מבין חמישה אחים. הוריה העניקו לה ערכים של טוב לב, ענווה, הכנסת אורחים ושאין דבר העומד בפני הרצון. כילדה חלמה לעשות משהו משמעותי שיקדם את העולם ולבנות משפחה. כנערה הדריכה בתנועת הנוער בני עקיבא והתנדבה בשמחה לילד, דברים אשר חיזקו את עצמאותה. כיום אדר היא ד״ר לביולוגיה חישובית בצוות מחקר ופיתוח בחברת מובילאיי.
כאשת מג"ד 890 בצנחנים, נאלצה אדר להתמודד עם אתגרים רבים בתקופת המלחמה. אדר הצליחה לשמור על יציבות וחוסן משפחתה בתקופה קשה. היא העניקה ביטחון לילדיה ויחד היוו רוח גבית ליוני שהיה עסוק בלחימה. בנוסף, היא תמכה בנשים אחרות בקהילה ובגדוד, והיוותה עבורן מקור כוח והשראה.
רב סרן מורן טוביאק – גיבורה בחירום ובשגרה!
מורן, בת 41, נשואה +5, גדלה בראשון לציון, ילדות מלאה בחברים ומשפחה תומכת שנטעה בה את ערך המשפחתיות כערך מרכזי בחייה. לאחר שני תארים בניהול משאבי אנוש, החליטה להגשים חלום וללמוד עבודה סוציאלית. כיום היא סטודנטית לתואר שני בעבודה סוציאלית קלינית במסלול לקצינות נפגעים באוניברסיטת בר אילן.
מורן היא קצינת נפגעים, ראש מדור שבויים ונעדרים בצה״ל. עם פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר, מצאה את עצמה בחזית ההתמודדות עם האתגרים הקשים ביותר; ליווי משפחות החיילים החטופים. מורן הינה חלק ממערך שלם של קצינים העוסקים בענווה ובמקצועיות בליווי אמין, מקצועי ורגיש של המשפחות וכתובת ותמיכה בעת צרה.
יעל נמט – גיבורה בקהילה!
יעל, בת 48, נשואה +5, גדלה במרכז תל אביב. סבתה, שהייתה יו"ר תנועת אמונה בנתניה ואישה פעילה וגומלת חסד, היוותה עבורה דמות משמעותית. בנעוריה הייתה פעילה בתנועת הנוער בני עקיבא, למדה תואר במדעי המחשב ומתמטיקה, בעלת תואר שני בתעשייה וניהול ותואר שלישי בחינוך מתמטי. כיום היא מורה למתמטיקה ומדריכת מורים.
עם פרוץ המלחמה, בעלה, בנה, בתה וחתנה גויסו, ויעל מצאה את עצמה בחזית ההתמודדות עם האתגרים בקהילה. היא וחברותיה הקימו חמ"ל קהילתי, שסייע למשפחות המגויסים במגוון דרכים, היא הייתה מקור כוח והשראה לרבים, ופעילותה תרמה לחיזוק החוסן הקהילתי. בנוסף, יעל התגייסה לצבא כמשרתת מילואים, והיא מובילה קבוצה של רכזות משפחה הדואגות לעורף ברמה הארצית בחטיבת הנגב.
מיטל בן שאנן – גיבורה תומכת לחימה!
מיטל, בת 42, נשואה +4, נולדה ברחובות ובגיל 9 עברה למזכרת בתיה. מיטל, הבת הצעירה במשפחתה, בה ספגה ערכים של נתינה ועזרה לזולת. לאחר שירות צבאי, עבדה במשרד הביטחון עד לפרישתה. כיום היא מנהלת את העסק המשפחתי.
עם פרוץ המלחמה, החליטה מיטל לתרום את חלקה למען החיילים. היא יזמה והובילה חמ״ל מקומי לאיסוף ושינוע אוכל חם ומבושל לחיילים בעזה, כחלק ממיזם ארצי. מדי יום שישי, הבית שלה הופך למרכז לוגיסטי, בו נאספות מאות מנות אוכל ופינוקים, ונשלחות לחיילים. חמ״ל מזכרת בתיה, שמיטל מרכזת, פועל בהתמדה כבר למעלה משנה, מעניק תחושת חום ואהבה לחיילים ומחזק את רוחם.
ד״ר שני סבוראי בנד – גיבורה בחזית!
שני, בת 38, נשואה +3, נולדה בקיבוץ רביבים ועברה לתל אביב בגיל 4. סבתה, לוחמת בפלמ"ח, הייתה דמות משמעותית בחייה והשפיעה על תפיסת עולמה. בגיל 17 התקבלה לעתודה הרפואית של הצבא ולאחר סיום לימודיה שירתה כרופאה קרבית. כיום היא מפקדת על פלוגת החייאה של חטיבת מילואים ומתמחה באורתופדיה.
עם פרוץ המלחמה, שני ובעלה גויסו למילואים, והשאירו בבית 2 ילדים ותינוקת בת 3 וחצי חודשים. כמפקדת פלוגת החייאה, הייתה שני אחראית על הצלת חיי אדם בשדה הקרב. במקביל, היא התמודדה עם אתגרים אישיים ומשפחתיים, ובהם הטיפול בילדיה הקטנים. שני פעלה במסירות ובמקצועיות כדי להציל חיי אדם, ולתמוך בלוחמים בשדה הקרב. היא הייתה מקור כוח וביטחון עבורם, ופעילותה תרמה להצלחת הלחימה.
רב סרן דפנה שקורי – גיבורה אזרחית!
דפנה, בת 28, אלמנה +1, גדלה במזכרת בתיה. דפנה למדה מנהל עסקים ומשאבי אנוש, וכיום משמשת כקצינת משאבי אנוש בצה"ל.
במהלך המלחמה, איבדה דפנה את בעלה, רס"ן דוד שקורי, סמג״ד 601, בעוצבת 'עקבות הברזל' (401) שנפל בקרב בצפון רצועת עזה, ומאז היא מתמודדת עם האובדן ועם גידול בתה לבדה. למרות האובדן והקושי, דפנה ממשיכה לשרת בצבא ומשתפת אחרים בהתמודדות שלה. עבור רבים דפנה היא סמל של התמודדות ואופטימיות ומקור כוח.
נוי פלג – גיבורה בחזית!
נוי, בת 20 , בזוגיות, גדלה בקיבוץ אור הנר ובעוטף עזה, ואחרי כן עברה עם משפחתה למזכרת בתיה. כילדה חלמה להיות אמנית, ציירת ואדריכלית. נוי, הבת הצעירה במשפחתה, גדלה בבית שתמיד עודד אותה להתקדם וללכת אחרי הדברים שהיא רוצה.
במהלך המלחמה, שירתה נוי כמכונאית טנקים בגדוד שריון 53, ובמשך תקופה ארוכה הייתה החיילת היחידה בפלוגה שלמה של חיילים. נוי הייתה אחראית על כשירות הטנקים, ופעלה מסביב לשעון כדי להבטיח שהם תקינים ובטוחים לשימוש. היא תיקנה טנקים בגבולות עזה, סוריה ולבנון תחת הפצצות וירי פגזים, ולעתים נאלצה להיעדר מהבית במשך חודש וחצי ברציפות. היא פעלה תחת לחץ ובתנאים קשים, תוך שמירה על מקצועיות ומסירות.
