י"ז בתמוז ה'תר"צ - ז' בתמוז ה'תשס"ד; 13 ביולי 1930 - 26 ביוני 2004 

הייתה פזמונאית מלחינה וזמרת ישראלית. כלת פרס ישראל לזמר עברי. נחשבת לחשובה שביוצרים של הזמר העברי.

נעמי שמר נולדה בקבוצת כנרת להורים שהיו ממייסדי הקבוצה, רבקה ומאיר (יוסף) ספיר (ספירוב, מיוצאי וילנה שבליטא). בעידודה של אמה החלה לנגן בפסנתר בגיל שש. כשבגרה, למדה באקדמיה למוזיקה בתל אביב ובירושלים. כששבה לאחר לימודיה לקבוצה, לימדה את ילדי המושבה ריתמיקה וכך נוצרו שיריה הראשונים, כגון "הדואר בא היום" ו"אחינו הקטן".

לאחר שחרורה מהצבא שיתפה פעולה עם המלחין יוחנן זראי במחזמר "חמש-חמש" שבו כתבה מלים ללחניו. עם פזמוניה המוכרים יותר מן המחזמר נמנים "תרנגול בן-גבר", "רב האור והתכלת".

כשהזמין אותה חיים טופול לכתוב לתוכנית הראשונה של להקת "בצל ירוק", החלה להלחין את מלותיה, כשהשיר הראשון במתכונת זו, "משירי זמר נודד" (הידוע בפי העם כ"הדרך ארוכה היא ורבה") שנכתב בשנת 1957, זכה להצלחה רבתי ונחשב ללהיטה הראשון.

שירים שכתבה בקצב מסחרר ללהקות הצבאיות זכו כמעט כולם להצלחה מיידית: "חמסינים במשלט", "הכל בגלל מסמר קטן" (על פי שיר אנגלי נושן) ועוד רבים אחרים. באותה תקופה כתבה לצמד הדודאים את "כיבוי אורות" ו"שיירת הרוכבים".

בשנת 1960 כתבה את "בשדה תלתן" ללהקת פיקוד צפון ו"הופה היי" ללהקת פיקוד מרכז. אחר כך חיברה ללהקת הנח"ל את "מחר", "מטריה בשניים" ועוד ובשנת 1963 כתבה את "חורשת האקליפטוס" למחזמר "כיצד שוברים חמסין" שהועלה לציון יובל לקבוצת כנרת. בשנת 1964 כתבה לתוכניתה הראשונה של שלישיית גשר הירקון. בשנת 1964 הלחינה שמר את "כנרת" ("שם הרי גולן") של רחל המשוררת. מאוחר יותר שבה שמר והלחינה שירים נוספים של רחל כמו "ואולי", "בגני" ("בגני נטעתיך") ו"זמר" ("לך ועליך").

בשנת 1954 נישאה לשחקן גדעון שמר, ובשנת 1956 נולדה בתם, הללי. בתחילת שנות השישים נפרדה מבעלה ונסעה עם בתה לפריז. שם כתבה שירים ששיקפו השפעות שנסונייריות בולטות כמו "העיר באפור", וכתבה נוסח עברי לשירים צרפתיים כמו "אילו ציפורים" (של ז'אן ברוסול), "שלגיה" (גי ביאר) שאת חלקם הגדול ביצע יוסי בנאי. בשנת 1967, זמן מה לאחר שובה ארצה, נישאה לעורך הדין מרדכי הורוביץ ובשנת 1970 נולד בנם, אריאל הורוביץ, מלחין ומבצע בזכות עצמו.

אחד מרגעי השיא בקריירה המוזיקלית של שמר היה בשנת 1967, כאשר כתבה את השיר "ירושלים של זהב". השיר נולד כאשר החליט טדי קולק, ראש עיריית ירושלים, להזמין שיר מיוחד על ירושלים לכבוד פסטיבל הזמר שנערך אותה שנה בבנייני האומה. השיר זכה להצלחה רבתי בפסטיבל, וזכורה שירת הקהל ברטט את השיר. לביצוע השיר נבחרה זמרת צעירה ואלמונית בשם שולי נתן, ששמר בחרה בה, בעצת ביתה הללי, משום שקולה הצלול מצא חן בעיניה.

מאז "ירושלים של זהב" הפכה שמר בעיני רבים - אף כי לא בעיני עצמה - ל"פזמונאית לאומית" האמונה על שיקוף הלכי הרוח בישראל וניסוחם בפזמוניה.

בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים המשיכה שמר לכתוב פזמונים וביניהם "שנינו מאותו הכפר", "בהאחזות הנח"ל בסיני", "לשיר זה כמו להיות ירדן", "שבחי מעוז" ו"בארץ להד"ם".

זמן קצר לפני מלחמת יום הכיפורים כתבה שמר את "לו יהי".

בשנות השבעים שמר הלחינה שירי משוררים רבים. בשנת 1974 הוציאה שמר גם אלבום מיוחד של שירי ילדים, שגם הוא הניב מספר להיטים גדולים כמו "אלף בית" ו"שלומית בונה סוכה". רוב שירי התקליט בוצעו לראשונה במופע לילדים שהעלתה שמר יחד עם עודד תאומי.

בשנת 1983 קיבלה שמר את פרס ישראל לזמר עברי. ועדת השופטים כתבה: "פרס ישראל לזמר עברי מוענק לנעמי שמר על שיריה, אשר מטבעם מזדמרים בפי כל בזכות איכותם השירית והמוזיקלית, בזכות המיזוג המופלא בין המילה והלחן ובזכות הביטוי הניתן בהם לרחשי לב של העם". מלבד זאת הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית וממכון ויצמן ותואר אזרח כבוד של תל אביב. זכתה ב"פרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר".

בשיריה מסוף שנות השבעים ואילך ניכרת נוכחות הולכת וגוברת של תכנים יהודיים ומסורתיים. אלו היו קיימים גם בשירים מוקדמים יותר, כמו "שירו של אבא" ("יבנה המקדש") ו"לא אמות כי אחיה", אך הפכו מודגשים יותר ויותר בשירים כמו "שירת העשבים", או "אל בורות המים". לצדם, בלטו בתקופה זו שירים אלגיים (כמו "בכל שנה בסתיו, גיורא") ושירי-המנון בנוסח "עוד לא אהבתי די".

שמר לא הסתפקה בכתיבה והלחנה, ולכל אורך הקריירה שלה הופיעה גם כזמרת. אף שקולה היה רחוק משלמות וביצועיה היו לרוב טובים פחות משל רוב מבצעיה, היה חשוב לשמר להימצא במגע עם קהלה ולזכות באהבתו. משנת 2000 ועד פטירתה, הופיעה במופע משיריה "אלף שירים ושיר", בעיבודיו, נגינתו וניהולו המוזיקלי של רמי הראל.

נעמי שמר נטמנה בבית הקברות של כנרת, הסמוך לקבוצת כנרת שבה נולדה, לצד הוריה, מאיר ורבקה ספיר. על פי בקשתה, שר המוזיקאי דודו אלהרר על קברה ארבעה שירים פרי עטה: "כנרת" ("שם הרי גולן" למילות רחל המשוררת), "חורשת האקליפטוס", "לשיר זה כמו להיות ירדן" ו"נועה".