פעילה פוליטית ברוסיה הצארית ולאחר עלייתה לארץ פעילה ציונית, מראשי הארגונים "בר גיורא" ו"השומר".

בילדותה ניסתה להתאבד פעמיים - פעם ראשונה על ידי טביעה בנהר ופעם שנייה על ידי צריכת רעל. בשל בריאות לקויה, לא למדה בבית ספר, אלא עבדה בבית חרושת של אחיה במינסק. שם היא הכירה את הווי החיים של פועלים יהודיים, הצטרפה ל"בונד" - מפלגת הפועלים היהודיים של ליטא, פולין ורוסיה. עקב פעילות זו נעצרה בשנת 1899.

בהיותה בכלא פגשה את סרגיי זובטוב, שעמד בראש האוכרנה במוסקבה. הוא שכנע אותה להקים בשנת 1901 מפלגת פועלים יהודיים עצמאית, נאמנה למשטר הצאר. עד מהרה זכתה המפלגה לפופולריות רבה, בשל תמיכת הממשלה בה, תמיכה שהותנתה בכך שהתנועה תעסוק בנושאים כלכליים בלבד, ולא בפוליטיקה.

הודות לפעילותה נערך במינסק בשנת 1902 הקונגרס הציוני השני של ציונים רוסיים. במפלגתה של מניה היו עשרות אלפי חברים והיא התחילה ליזום שביתות פועלים באודסה ובמינסק. בעקבות ההפגנות הסוערות ועליית כוחה של המפלגה, התאכזבה הממשלה מהמפלגה העצמאית והיא אולצה להתפרק בשנת 1903. אחיה שגר בארץ ישראל, נחום וילבוש, שלח לה מכתב ובו כתב שהוא חולה בשפעת. לכן, באה לארץ ישראל ולאחר שהבינה שמדובר בתרמית, רצתה לחזור.

בעקבות סיור בארץ היא העלתה תוכנית להתיישבות יהודית בחורן שבסוריה, שלמענה המשיכה לפעול אף במקביל לפעילותה בתנועת "השומר". במהלך הסיור התחברה מאוד לאולגה חנקין, אשתו של יהושע חנקין. לכן, החליטה להישאר בארץ.

ב1907, בשובה לארץ מסיור באירופה ובארצות הברית, שבו למדה על צורות התיישבות קומוניסטיות, פגשה את ישראל שוחט, לו נישאה ב-1908. בני הזוג הקימו יחד את החווה החקלאית השיתופית בסג'רה (אילניה) ואת הארגונים "בר גיורא" (1907) ו"השומר" (1909). בשנים שלאחר מכן נמנתה גם עם מקימי גדוד העבודה, הקיבוץ, ועם פעילי ארגון ההגנה. בשנות העשרים הבריחה מיוזמתה עולים בלתי לגאלים רבים דרך גבול הצפון, מה שהווה את תחילת ההעפלה מארצות המזרח.

לאחר תקופה בקבוצת תל עדשים היא השתקעה בכפר גלעדי. אף שעברה להתגורר בתל אביב לאחר הקמת המדינה, היא נקברה בכפר גלעדי, בחלקת השומרים, עם פטירתה בשנת 1961.

מניה שוחט