"למדתי לחרוש וללכת בתלם עם זוג שוורים. הסתגלתי לעקשן שבכל כלי העבודה למעדר, ותענוג מיוחד גרמה לי הרכיבה על פרדה לבנה שהיתה לנו..."

כך סיפרה ציפורה על מעשיה בחוות סג'רה.
אלכסנדר מספר ביומנו כי פעם כשעבד בכפר תבור בגורן, באה ציפורה לבקרו. משראתה שיש לפניו הרבה עבודה, נטלה קלשון, והחלה עובדת במרץ. לפנות ערב הגיע בעל הגורן ואמר: "אם בחורה חרוצה וחקלאית מומחית נפלה בגורלך, אעזור לכם גם אני, כדי שתסיימו מהר..."
בימי מלחמת העולם הראשונה גרו השומרים פרק זמן מסוים במטולה. ביומנו מספר אלכסנדר על חיי ציפורה שם: "לאחר שהשגנו שק חיטה, צריכה היתה לברור אותו גרעין, גרעין, לשאתו על גבה לטחנה הערבית, ולאחר הטחינה להחזיר למושבה את הקמח. כשנילוש הבצק, היתה צריכה לקושש זרדים כדי להסיק את התנור ולאפות לחם. כדי לכבס - היה צורך לרדת עם הגיגית אל נחל עיון ואח"כ לשאת את הכבסים הלחים במעלה ההר".
את מאבקן של הנשים חוותה ציפורה מכל זווית אפשרית. לאחר המלחמה - ניסתה המשפחה להכות שורש בתל-חי ובכפר גלעדי. לבסוף עקרו משם אל שיח' א-בריק והקימו בית קבע למשפחה.
לאחר הרצחו של אלכסנדר זייד, המשיכה ציפורה לקיים את הבית, שהתפתח כמרכז למשפחה וכישוב בפני עצמו - גבעות זייד.
ציפורה נקברה בקברות השומרים בקרית טבעון. בבית הקברות של השומר בכפר-גלעדי הוצב לה לוח זכרון, לצד בעלה ושאר חברי"השומר".

ציפורה זייד