בלה בית-און

בלה נולדה בפיוסק שבפולין בשנת 1936 . אביה היה סוחר ומקצוע האם לא ידוע .

לפי השמועות היא הייתה חלק ממשפחה גדולה ומרובת ילדים והיא הצעירה מביניהם.

בשנת 1942 עם כבוש פולין ע"י הגרמנים החלה בריחת היהודים. בלה נלקחה ע"י אמה והחלה במסע בריחה לכיוון רוסיה דרך אוקראינה ואוזבקיסטן חלקו של המסע היה  ברכבות וחלקו ברגל, לאורך כל המסע היא לא ידעה מה עלה בגורל אביה ואחיה.  הן ברחו ללא רכוש וכסף ואמה מכרה את כל חפציה כולל מעילה האחרון כדי להשיג מעט מזון.

במהלך הבריחה שהייתה בחודשי החורף הקשים בתוך שלג טובעני האם חלתה ונפטרה מחוסר מזון בזרועותיה של בתה .

בלה נשארה ליד גופת האם חסרת אונים, חולה ומורעבת עד שנלקחה ע"י עוברי אורח לבית חולים קרוב. היא אושפזה במצב קשה שם חשבו שהיא לא תשרוד, ולכן גנבו ממנה את מנת  הלחם שקיבלה.

בלה הצליחה להתאושש וכשהבריאה הועברה למנזר של ילדים יתומים. במנזר לא ידעו פרטים על מוצאה ובשל המראה שלה סברו כי היא ילדה נוצרייה ועובדה זו הצילה את חייה. היא גדלה חונכה והתפללה במנזר כילדה נוצרייה.

כשהסתיימה המלחמה אחיה הבוגר ששרד את תלאות המלחמה יצא למסע חיפושים אחרי משפחתו לפי מסלול משוער. לצורך מימון הנסיעה הוא שר וקיבץ נדבות וכך הגיע לרוסיה שם החל לחפש במנזרים ע"פ  תאור משוער. כשהגיע לאחד המנזרים אם המנזר פתחה את הדלת כשבלה אוחזת ברגלה (בלה הייתה חביבת אם המנזר והתלוותה אליה תמיד). למרות השנים שעברו אחיה זיהה אותה מיד ולקח אותה משם למחנה שריכז את ניצולי השואה. היא הועברה עם עליית הנוער לצרפת ומשם עלתה לישראל למוסד יתומים שנקרא "אונים".  בהמשך הועברה לקיבוץ נצר סירני שם פגשה את שלושת אחיה  ששרדו אף הם את השואה , יתר בני המשפחה נספו.

בקיבוץ היא נקלטה בחום ע"י חברי הקיבוץ היא עבדה בשדות, במשתלה ובמרפאה והיו לה חיי חברה פעילים כשהציונות הייתה עבורה הישג גדול.

היא התגייסה לנח"ל שרתה בתל קציר ולאחר מכן הקימה יחד עם חבריה את היאחזות בית ניר. עם סיום שירותה הצבאי הדריכה מטעם הסוכנות בישובים חדשים שהוקמו בחבל לכיש שנועדו לקלוט עולים חדשים.

 בלה אישה אצילה שכל חייה אהבה ונתינה, הייתה עמוד התווך של המשפחה.


אל"מ במיל' עובדיה בית-און

 עובדיה נולד בשנת 1938 בישראל להורים שעלו מיוון בשנת 1933 . עובדיה הוא הבן הבכור ויש לו אח אחד. ילדותו עברה עליו בשכונת פלורנטין בתל אביב.

תקופות ארוכות משפחתו הייתה בעוצר שהטילו הבריטים הם לא יכלו לצאת מבתיהם ולכן גם לא הלכו לבית הספר.  במהלך מלחמת השחרור הם ברחו מבתיהם בגלל התקפות של הפורעים הערבים מיפו ורק לאחר כיבוש יפו הם יכלו לשוב לביתם .

עובדיה למד בבית- ספר יסודי  "אחד העם"  בתל אביב ואת לימודי התיכון הוא למד בבית ספר ימי "מבואות ים" שבמכמורת.

עובדיה התגייס לצבא בשנת 1957 לחיל הנדסה. במהלך שירותו הצבאי השתתף במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ,מלחמת יום כיפור ומלחמת שלום הגליל.

את עיקר שירותו הצבאי הוא עשה בסיני שם עסק בביצורי קו התעלה בפיקודו של אריאל שרון.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                              במלחמת יום כיפור היה אחראי במסגרת תפקידו כקצין הנדסה של פיקוד דרום על הקמת גשר הגלילים שבעזרתו צלחו את תעלת סואץ,  פעולה שהכריעה את המלחמה.

בהמשך התמנה למפקד אגד הצליחה וכן למפקד אוגדת מילואים.

לאחר 24 שנות שירות השתחרר מהצבא בדרגת אלוף משנה.

לאחר סיום השירות עובדיה התמקד בתחום הגידור האזרחי והביטחוני והטביע את חותמו על גידור מודרני וחדשני בכל רחבי הארץ ואף הוציא ספר בנושא הגידור.

בהמשך פעילותו התמקדה בחו"ל, הוא ייצא את הידע הנרחב שלו בתחום הגידור הביטחוני לרחבי העולם.

 עובדיה איש חזון ורב פעלים לוחם וחולם, שהמשפחה הייתה עבורו ערך עליון.

 עובדיה ובלה הכירו במהלך השירות הצבאי  ונישאו בשנת 1960.

הם גרו בתחילה בחולון ובראשון לציון ובשנת  1978  בנו את ביתם במזכרת בתיה אהבו את המושבה וראו בה בית לנצח.

 נולדו להם 3 ילדים  ו-8 נכדים.

ב- א' תשרי  תש"ע (2009) הם נהרגו בתאונת דרכים במהלך טיול שורשים ליוון.