מדען, מנהיג התנועה הציונית במשך כשלושים שנה (1917-1946) ונשיאה הראשון של
מדינת ישראל.
ויצמן נולד במוטול, רוסיה. כאשר עבר לפינסק לצורך לימודיו, החל גם בפעילות ציונית. בפינסק החל לבלוט בכשרונו המדעי. ב- 1892 עבר לגרמניה כדי להמשיך את לימודיו האקדמיים. בשנת 1899, בהיותו בן עשרים וחמש, קיבל ויצמן תואר "דוקטור למדעים" באוניברסיטה בשוויץ. מכאן ואילך חילק ויצמן את חייו בין הפעילות הציונית לבין המדע.
כל חייו סבר חיים ויצמן, כי פעילות בפיתוח מוסדות ההשכלה בקרב העם אינה נופלת בחשיבותה מפעילות דיפלומטית בקרב האומות. כאשר התפלגה התנועה הציונית סביב "תוכנית אוגנדה" בשנת 1903 ויצמן היה בין הצירים, שהתנגדו ל"תכנית אוגנדה" והצהירו כי "אין ציונות בלי ציון". תורתו הציונית של ויצמן משתקפת בדבריו: "אילו גם כל מלכי מזרח ומערב נתנו לנו מדינה, היו אלו רק מילים בלבד. אולם אם העם היהודי יעלה ויבוא ויבנה את ארץ-ישראל, תהיה מדינת ישראל לעובדה קיימת". ואכן ויצמן פעל הן במישור המעשי - ההתיישבות, המדע והחינוך - והן במישור המדיני להגשמת המטרה, מדינה לעם היהודי בארץ-ישראל.
בשנת 1904, בהיותו בן שלושים, היגר משוויץ לבריטניה ושימש כמרצה בכיר לכימיה באוניברסיטת מנצ'סטר. ד"ר חיים ויצמן המדען היה שותף לתגליות, ועל שמו רשומות המצאות רבות (121 פטנטים). תגליתו בתהליך הפקת האצטון - סייעה למאמץ המלחמתי של בריטניה במלחמת העולם הראשונה וקירבה אותו למדינאים האנגליים, ביניהם לויד ג'ורג' ווינסטון צ'רצ'יל. בעזרת קשריו עם מדינאים ועיתונאים בריטים והודות לתרומתו למאמץ המלחמתי של בריטניה היה ויצמן לגורם בעל השפעה בדיונים, אשר בסופם ניסחה בריטניה בשנת 1917 את "הצהרת בלפור". בשנת 1917 נבחר לנשיא הפדרציה הציונית באנגליה.
בשנת 1918 התמנה לראש-המשלחת הציונית לארץ-ישראל בשליחות ממשלת בריטניה כדי להמליץ על דרכים ליישוב הארץ ולפיתוחה. באפריל שנה זו הניח את אבן-הפינה לאוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1920, בועידת לונדון, נבחר ד"ר ויצמן לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית והפך לאיש הקשר העיקרי שלה עם ממשלת בריטניה. ויצמן כיהן בתפקיד זה עד לשנת 1946, פרט לשנים 1935-1931.
בשנת 1925 נחנכה האוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים. אוניברסיטה, שהייתה פרי יוזמתו ומאמציו של ד"ר ויצמן. בשנת 1934, בהיותו בן שישים, קבע את ביתו ברחובות. באותה שנה הוקם ביוזמתו של ד"ר חיים ויצמן ובסיוע תרומתה של משפחת זיו "מכון המחקר על שם דניאל זיו", אשר היווה את ראשיתו של "מכון ויצמן למדע".
ד"ר ויצמן דגל במדיניות מתונה כלפי הערבים. עד לשנת 1937 תמך בתוכנית לשיתוף פעולה מדיני בין יהודים וערבים בארץ-ישראל. משנת 1937 תמך ברעיון החלוקה ובהקמת שתי מדינות נפרדות ליהודים ולערבים. המאבק של היישוב היהודי בארץ-ישראל נגד הממשלה הבריטית, שפרסמה את ה"ספר הלבן" בשנת 1939, אילץ את ד"ר ויצמן לשהות בלונדון ולהשקיע מאמצים כדי לשנות את המדיניות הבריטית העוינת. למרות המדיניות העויינת העריך ויצמן, כי רק באמצעות אנגליה ניתן יהיה להגיע לבית לאומי. יחסו המתון והסבלני כלפי בריטניה עורר התנגדות בתנועה הציונית, בעיקר בקרב היישוב היהודי בארץ. בשנת 1942, עם הצטרפותה של ארצות-הברית למלחמת העולם השנייה, ביקש הנשיא רוזוולט מד"ר ויצמן, לסייע במציאת פתרון לבעיית ייצורו של הגומי הסינטטי למען המאמץ המלחמתי. בדרכם לארצות-הברית, הגיעה אליהם הבשורה המרה, שבנם הצעיר מיכאל, טייס בחיל האוויר המלכותי, נעדר. הידיעה על מות הבן הכתה קשות בבני-הזוג. פעילותו של ויצמן המשיכה מאז, כאשר ברקע מרחף האבל הכבד.
מדיניותו המתונה של ד"ר ויצמן לא תאמה את המאבק שהחל להתפתח ביישוב כנגד המדיניות הבריטית בארץ-ישראל לאחר פרסום ה"ספר הלבן". היעדרותו מארץ-ישראל הגבירה את ניתוקו משאר חברי ההנהלה הציונית וצמצמה את השפעתו.
בשנת 1946, בקונגרס הציוני ה- 22 בבאזל, ויצמן לא זכה לתמיכת הבוחרים בעמדותיו, והוא התפטר מתפקידו כנשיא התנועה הציונית. בנאום הפרישה שלו הזהיר מקפיצת הדרך.
ב- 29.11.1947 החליטה עצרת האומות המאוחדות על חלוקת ארץ-ישראל. הבריטים הודיעו על כוונתם לסיים את המנדט ביום 15.5.48. בסוף ינואר 1948 הוזעק ד"ר ויצמן לארה"ב על-ידי הנציגים היהודיים שם לסייע בשכנוע הנשיא האמריקאי לתמוך ולהכיר במדינה העומדת לקום. במסגרת היחסים והקשרים שנרקמו עם הנשיא טרומן הובטח, כי הנגב יישאר בתחום המדינה היהודית, וכן הובטחה הכרה של ארה"ב במדינה לכשתקום. אור ליום הכרזת המדינה דרש ד"ר ויצמן טלגרפית מאת חברי ההנהלה להכריז מיד על תקומת המדינה, ואכן באותו יום הכריז דוד בן-גוריון על הקמת המדינה. ב- 17.5.48 קיבל ויצמן מברק לארה"ב, ובו הזמנה לכהן כנשיא מועצת המדינה הזמנית של ישראל: "במעמד הקמת המדינה היהודית אנו שולחים את ברכותינו לך, אשר עשית יותר מכל אדם אחר החי עימנו לשם יצירתה. עמידתך ועזרתך חיזקו את כולנו. אנו מצפים ליום, שבו נראה אותך בראש-המדינה אשר תיכון בשלום". בפברואר 1949, בט"ו בשבט, יום ייסוד הכנסת, נבחר ויצמן לנשיא המדינה.
הגדרת תפקיד נשיא המדינה כתפקיד ייצוגי בעיקר ובריאותו הלקויה מנעו ממנו לקחת חלק פעיל בהתוויית המדיניות של המדינה החדשה. בנובמבר 1949 לכבוד יום הולדתו ה - 75 הורחב "מכון זיו", ונחנך "מכון ויצמן למדע" בתמיכתם והסכמתם של בני משפחת זיו.
ד"ר חיים ויצמן נפטר בביתו בשנת 1952, והוא בן שבעים ושמונה. לפי בקשתו נקבר בחצר ביתו ברחובות.