חג הביכורים במזכרת בתיה

״ וחג השבועות תעשה לך בכורי קציר חיטים( שמות ל״ד, כ׳ב)

מזכרת בתיה היתה אחת המושבות הראשונות שאימצה את הרעיון ביוזמת הקרן הקיימת לישראל , לקיים טקסי הבאת הביכורים, לאחר שמצווה זו לא קויימה במשך אלפיים שנות גלות.ההכנות לטקס שנערך בחצר ביה״ס (כיום הרצוג) החלו ימים רבים לפני חג השבועות.בחצר בית הספר נבנתה במה גדולה , עליה הועלה מופע המתאר את הבאת הביכורים  לירושלים על ידי רוב התלמידים , חלקם התעטפו בסדינים לבנים ומילאו את תפקיד הכוהנים המקבלים את הביכורים.

וכך מתארת שולה גת מלר, בוגרת בית הספר מחזור תש״ט את ההכנות והחגיגה:
״ההתרגשות החלה בהכנת הטנא. היו ילדים שהאמהות שלהם קטפו כפות תמרים מעצי הדקל במושבה.הן פרקו את כף התמר לשרוכים ארוכים שמהם קלעו טנא יפה. גם אני מאוד רציתי טנא קלוע אך אמא שלי לא חשבה שזה מספיק חשוב .חיפשתי תחליף . מצאתי קופסת נעליים שאוכל לקשט אותה ולהכניס בה את הביכורים.

מבחינתי ההכנות לחג היו מתסכלות, כי לא היה לי טנא יפה. ביום חגיגת הביכורים הופענו כולנו בבגדי חג לבנים עם זרים על הראש וצעדנו בתהלוכה תוך כדי שירה: ״ סלינו על כתיפנו,,,,״כל כיתה הגיעה לבמה והניחה את סלי הביכורים על הבמה. בקופסת הנעליים שלי שקישטתי הכנסתי מכל מה שהיה בביתי ובביתה של סבתא. ירקות ופירות שגידלנו , סבתא הרשתה לי להוסיף  זוג יונים צעירות מהשובך המשפחתי .על אף שהטנא שלי לא היה מקושט במיוחד , תוכנו היה מאוד מכובד.

כשסיימנו את הנחת הסלים החלה המכירה הפומבית, סל אחרי סל נמכרו להורים.הפידיון היה תרומה לקק״ל ,לשם רכישת אדמות נוספות בארץ ישראל.״

בתמונה - חג השבועות בבית הספר "הרצוג" :

 

========================================================================================

 

הגורן

(כיום מיקומה במתחם בתי הספר, בן גוריון ותיכון רבין )
הגורן שימשה בעבר כמקום לריכוז שיבולי החיטה, שם נעשתה פעולת הדיש בעזרת שוורים או חמורים שהיו מחוברים למורג . בפעולה זו היו מפרידים את הגרעינים מהמוץ והתבן ובסופו של התהליך התקבלו גרעיני חיטה נקיים שנטחנו לקמח בטחנת הקמח המקומית. במושבות הראשונות היתה הגורן ״מוסד״ -מקום מפגש בלילות לשיחות , שירה וגם לאוהבים. על הישיבה בגורן כתבה חנה בן רבי פרס ביומנה ״ילדות בבית סבי במושבה עקרון -מזכרת בתיה״
״חבורות , חבורות הגענו אל הגורן , כששירה בפינו. בגורן נערכו משחקי חברה. כולם ישבו על ערימות השיבולים הרכות והריחניות. לפעמים פרצנו בריקוד הורה סוער או צ׳רקסיה ,או קראקוביאק. כאשר עייפנו וגם גרוננו ניחר, ניגש מישהו למיקשה הקרובה והביא אבטיח גדול. האבטיח פוצח על אבן. את הלב המתוק הבנים נתנו לבנות ואת החלקים הפחות נחשבים לקחו הבנים לעצמם ( איזו אבירות ).לפעמים הביא מישהו זר שומשום יבש וניער אותו אל תוך שמלת אחת הבנות. כולם עטו לעבר השמלה וחיסלו את הגרגרים הטריים. מעת לעת פרשו זוגות וחיפשו פרטיות בפינות הגורן החשוכות

 הנה הגורן בשנות ה-20, יש ערמה של חברה על הגורן, ובמרכז - שימו לב - פטיפון

שלמה שקולניק ושני בניו בגורן בשנות ה30

הגורן ב-1913

==================================================================================================

הכנות במושבה לכבוד יום העצמאות הראשון( יום הקוממיות)


בית העם הראשון במושבה כאן חגגו את חגיגות העצמאות
(צולם על ידי עודד מנור בשנות ה50)

ישראל בת שנה (גלויה)
(נמסר לארכיון על ידי בת ארצי ניימן פרג)

 

============================================================================================ 

 

קבר הסבונים בבית העלמין במזכרת בתיה

לרגל יום השואה החל בכ״ז בניסן, נביא את סיפורה של מצבה מיוחדת הניצבת בבית העלמין של המושבה שלנו (מיקומה 3 שורות לפני אוהל מוהליבר, מצבה שביעית בשורה).

ב1948 הגיעו למושבה כ-20 משפחות עולים, מרומניה, הונגריה וצ׳כסלובקיה אשר שרדו את השואה.

באמתחתם הביאו סבונים שעליהם הוטבעו האותיות   R .J .F  ראשי התיבות של המשפט בגרמנית ,Rein Judisches  Fatt ,  תרגום לעברית: שומן יהודי טהור.

הניצולים סיפרו שסבונים אלה יוצרו על ידי הנאצים משומן של יהודים שנשרפו במחנות ההשמדה.

ב1954 הסבונים נאספו ורוכזו על ידי הרב המקומי, הרב הרץ ונערכה להם לוויה בהשתתפות אנשי המושבה.

מאז ניצבת המצבה בבית הקברות שלנו לזכרם של קורבנות השואה.

      לזכור ולא לשכוח!

 

============================================================================================ 

הגעלת כלים ליד המחלבה

בשנות ה-40 הכשרת הכלים לפני הפסח התקיימה ליד המחלבה. לכל משפחה היתה רפת, החליבה נעשתה ידנית, את החלב העבירו בכדים גדולים אל המחלבה (שהיתה ממוקמת במקום שנמצאת הבאר האנטילית ברחוב המייסדים).

לפני חג הפסח, אנשי המושבה הגיעו אל המחלבה עם כדי החלב וכלי המטבח שלהם, כדי להגעילם ולהכשירם לפסח. הרב היה בודק כל כלי וכלי לפני הגעלתו.

שולה גת מלר ז״ל מתארת בספר הזכרונות שלה, ״אז מה אם אני מעקרון? ״ את ההכנות הממושכות והמייגעות לקראת חג הפסח. אחת מחוויותיה היתה הגעלת הכלים ליד המחלבה.

״אנחנו עובדים למעלה משבוע, החדרים  מסוידים ומצוחצחים , הכל מבריק, סירי הנחושת הולבנו ותוקנו, הארונות מסודרים,  הכביסה נקייה .עתה הגיע תור המטבח והכלים. הפעם מוציאים את תכולת המטבח אל המרפסת הגדולה, מקרצפים את ארונות המטבח, מצחצחים את הפרימוסים ואת מנורות  הנפט, מחליפים פתילות במנורות ובפתיליות. את כלי הזכוכית משרים בגיגית מים למספר ימים. את הסירים, דודי הנחושת והסכו״ם מוציאים לחצר, אותם יש לנקות , לקרצף ולהבריק בחול. פעמים אין ספור אני חוזרת על המירוק. סבתא עדיין אינה מרוצה. בכל פעם היא מוצאת עוד פינה שאינה נקייה עד סופה. כשסבתא מאשרת שהכל כשורה, יש להכין את הכלים להגעלה והכשרה על ידי הרב.

אנחנו מחברים וקושרים את כל הסכו״ם בחוט ,מכניסים את הסירים זה לתוך זה ולוקחים את כל הערימה למחלבה, שם הכינו דוד נחושת גדול מלא במים רותחים ומבעבעים, מעל מדורת אש גדולה. 
כל המושבה שם עם הכדים,הסירים והסכו״ם. הגעתי עם הכלים, הרב לקח אותם מידי, בודק שהכול נקי וטובל במים הרותחים. אם חלילה מצא עוד פגם או חמץ הייתי חוזרת מבוישת הביתה אל סבתא שיינה ריבה, כדי להמשיך ולקרצף...

 חג שמח וכשר

מתנדבות הארכיון של מוזיאון המושבה ע״ש ערן שמיר

 

  

בתמונה משמאל- המחלבה בפעולה (הצד האחורי של הבניין)
ובתמונה מימין - הצד הקדמי של הבניין, אם תשימו לב, יש שלט בו כתוב - מחלבה מזכרת בתיה, על הבניין. מימין רואים את הבריכה שנמצאית היום ליד הבאר האנטילית בקצה רחוב המייסדים...

 

=========================================================================================================

1958 - פרס  קפלן לראובן אשבל- נפח המושבה 

 

ר׳ לוי יצחק אשבל,הנפח הראשון של המושבה,הפך את מחרשת העץ הערבית המקומית למחרשה מברזל.
זוהי מחרשת ״ מסמר״ שמוצגת כיום במוזיאון ארץ ישראל בתל - אביב

לימים, בנו ראובן המשיך בדרכו והיה לנפח המושבה וגם אמן שהפך גרוטאות וחלקי מכונות לפסלים ודמויות של חיות ועופות.

ראובן אשבל נחשב לאחד מגדולי יצרני המחרשות בארץ. בין המצאותיו היתה  גם מחרשת הרים מיוחדת.
אשבל המציא שורה ארוכה של מכונות ומתקנים חקלאיים ואף סייע להכשרה מקצועית של עולים חדשים ונוער
ועל כל אלה, הוענק לו לפני  שישים שנה, בשנת העשור להקמת המדינה, פרס העבודה - פרס קפלן, ע״ש שר האוצר הראשון, אליעזר קפלן
כיום ניתן לבקר בנפחיית אשבל, שהועתקה ממקומה המקורי לחצר קזרמת לוין, במתחם מוזיאון המושבה ע״ש ערן שמיר

=========================================================== 

 

נחל עקרון בשנת 1934 - מזכרונותיו של עודד מנור יליד 1931,דור רביעי למשפחת המייסדים ,שקולניק

 

כשהייתי ילד,חברי כיתתי ואני,היינו הולכים לואדי עקרון ,כל שבת ובחופשות.
לא היו גשרים,אך החול הצטבר בגדות הנחל ושם היינו משחקים.
בזמנו נטעו אקליפטוסים לאורך הנחל ואנחנו היינו קופצים בין העצים ,כמו טרזן.
בחורף,הואדי היה עולה על גדותיו ומציף שטחים ענקיים.
פעם, מי הנחל הגיעו עד הרפת של זיידלה ארקין, כיום רחוב המגן (  בערך הבית השלישי משמאל בכניסה מנתיב השיירות - הוא בנה אותה ב1930)
ושני החמורים שלו לא הצליחו לברוח וטבעו. כל מי שהיה שם בשנות ה-50 זוכר את הארוע הטרגי.
אני זוכר,שאחרי החורף נותרו שם שלוליות ואנחנו הילדים היינו משתעשעים בהן
בקיץ ,היינו עושים קומזיצים
וביום כיפור כשכל המבוגרים התפללו בבית כנסת ,אנחנו הילדים היינו חוצים את הואדי,לפרדסים של הלזנר קטפנו ואכלנו קלמנטינות.
(במרכז הפרדסים ,נהוג היה לנטוע עצי קלמנטינות ותפוזי דם ,עבור שימוש עצמי למשפחה ולא למסחר)
כשהגשמים ירדו, הואדי היה זורם בשצף והיינו פושטים על שדות הנרקיסים שצמחו בסביבתו( לפני חוק הגנת הצומח) ובקיץ ,הנחל היה מתייבש

 

 

 

=========================================================== 

פורים תרצ"א - 1931 - מי הם הילדים המחופשים בגן?

בארכיון המוזיאון ע"ש ערן שמיר הצלחנו לזהות את ״הילדים״ הבאים:
עליזה פרס,רינה ברנשטיין, רחל מינוס,תקווה מלר,עמירם שקולניק, רות הורביץ, שריה שקולניק,עוזי מלר זכרם לברכה
ואביגדור מלר יבדל לחיים ארוכים.
אתם מוזמנים לנסות לזהות ולהוסיף שמות.
חג פורים שמח
ממתנדבות הארכיון

 

פורים בגן המושבה משנת 1931

===========================================================

 

בשנת 1949 נפתח לראשונה סניף דואר במזכרת בתיה. לכבוד הפתיחה הונפקה מעטפה  מיוחדת
הסניף ששרת את תושבי המושבה הוא למעשה המקום בו שוכן כיום מוזיאון המושבה ע"ש ערן שמיר.
המסמך המקורי נמצא בארכיון, שמנוהל כבר שנים רבות ע"י צוות מתנדבות.

הנה המעטפה הראשונה וגם המסמך שמגלה לנו מי היה הדוור הראשון במושבה...

מעטפת הדואר הראשונה במושבה

שימו לב לחותמות על המעטפה!

הדוור הראשון, כפי שמתואר המסמך שלהלן הינו חנן רודבסקי (דור שלישי למייסדי המושבה), אביו של סגן יוסף רודבסקי ז"ל - שהיה "הטייס של המושבה" - התגייס לחיל האויר בגיל 17 ונפל בהיותו בן 22 בלבד.

 

מינוי הדוור הראשון


הנכם מוזמנים לבקר בארכיון ולעיין בתמונות ומסמכים. נשמח גם לקבל מכם תמונות וחומרים נוספים.
לתיאום – אנא פנו למשרדי המוזיאון בטל' 08-9349525