האם יותר ויותר בתי ספר במדינת ישראל מפסיקים לערוך טקסים ביום השנה לרצח יצחק רבין? זה בדיוק הנושא שנדון ביום רביעי האחרון בתוכנית הבוקר של קרן נוייבך ברדיו ברשת ב'. בתוכנית הזו התראיינה גם מנהלת קרית החינוך ברנקו ווייס, אורנה פרידמן, שבית ספרה, יחד עם כל בתי הספר במושבה, מקפידים לקיים מידי שנה טקס לזכרו של יצחק רבין.

בשיחתה עם קרן נוייבך ושני מנהלים נוספים ספרה המנהלת על הדרך בה מתנהל יום הזכרון ליצחק רבין בתיכון שלנו – לדבריה הדור הנוכחי אמנם לא הכיר את יצחק רבין, אבל היום הזה מאפשר לו להסתכל, יום אחד בשנה, על החברה הישראלית ולעסוק במושג דמוקרטיה. בית הספר התיכון נוסד שנה לאחר הרצח ולא בכדי נקרא על שמו של יצחק רבין. בבית הספר משתפים את בני הנוער ומדברים על הרצח כרצח – השיח הציבורי לא התעדן למרות שעברו 22 שנים ולכן חשוב שנעסוק בסוגיות הללו, ונעזר בתנועות הנוער על מנת לחנך לסובלנות, להכלה, לשויון הזדמנויות ולאורח חיים שמחנך לזכרון העתיד.

עוד ציינה כי יש לעסוק בנושא בכל שנה – כי "כשחוזרים על משהו שוב ושוב הוא מחלחל", ובני הנוער שלנו – ביקורתיים וחושבים ולכן העשייה היא לא רק בבית הספר אלא גם בפרוייקט "מזכרת זוכרת" בו מתקיים שיח בנושא בין בני נוער לבין מבוגרים, שכן הספור הוא ספור של קהילה, של עם.

בטקס המרגש שהכינו תלמידי התיכון ונערך בהיכל התרבות אמר בנאומו ראש המועצה מאיר דהן: "האם החברה הישראלית צריכה  להפסיק את הויכוח הפוליטי שקדם להירצחו?
התשובה היא לא!!

אנחנו חייבים להמשיך להתווכח, לברר את המחלוקות בנינו ומותר לנו גם לא להסכים אבל ההכרעה צריכה להיות בידי הרוב – זו מהות הדמוקרטיה.

איך מנהלים ויכוח? איך מיישבים מחלוקות?

תמיד  עשינו כל שביכולתנו כדי לחנך אתכם לשאול שאלות קשות ולנהל ויכוח, גם מבלי להסכים.

כי זו הדמוקרטיה במיטבה.

אבל בחברה הישראלית עדיין קיימים פירות באושים, שבעבר הביאו לרצח.

אין זה קשור לימין או לשמאל, אין זה קשור לדעות פוליטיות אלא לשיח שאנו מנהלים ולמקום שאנו נותנים לקבלת האחר והשונה ולדעתו.

בעידן בו הרשתות החברתיות שולטות באופן כמעט מוחלט בשיח אני נדהם בכל פעם מחדש מהיקף השנאה, מצורת הביטוי, מהנאצות, הקללות והגידופים ומתופעת השיימינג המחרידה.
נדמה לי לא פעם שאפילו הלכנו אחורה.

אנשים נתקלים בתופעות ובאמירות  שלא מוצאים חן בעיניהם ומייד, בהינף מקלדת ובגסות לב מקללים, מגדפים ללא גבול, ללא מעצור או מחשבה.

חופש הביטוי, שהוא ערך יקר מפז הופך לעיתים קרובות לחופש הביזוי והשיסוי
בידכם, בני הנוער לעשות את השינוי!"

את הראיון של אורנה פרידמן ניתן לשמוע כאן

ולהשתתפות ב"מזכרת זוכרת" ב 5.11 הקליקו כאן

 

תלמידי תיגון רבין בטקס  טקס לזכר רבין 2017